תגידו שאני לא אוביקטיבית, ואני אגיד לכם שאתם לגמרי צודקים, כי כמו כל מי שיצא לו לגור בתל אביב, גם אני מכירה את בעלh הבית שמנצלho את מצוקת הדיירho, כדי להעביר אותם שבעה מדורי גיהנום. איזה סיוטים כבר עברתי ב-30 שנות מגורים בעיר בה פעורה תהום שחורה בין שכר הדירה ומה שתקבלו עבורו. בתל אביב לשוכרי הדירות יש אפס כוח, ולבעלי הדירות יש מאה אחוז כוח. זה מתחיל במעמד חיפוש הדירה כשמתווכים דורשים תשלום ממחפשי הדירות שגם ככה נעשקים ולא מבעלי הדירות והבניינים העשירים, וההתעמרות ממשיכה לאורך כל תקופת השכירות, בכל פעם כשיש מחלוקת.
בדרך כלל הזוועות קשורות לכסף, ומתרחשות בתוך הקשר המעוות שבין חברות המונופול לבין האר=זרח הפשוט וחסר הנכסים. איפה שלא תזרקו אבן תמצאו דיר ששילם חשמל שלא השתמש בו, ושילם קנסות לתאגידים דורסניים כמו עיריית תל אביב, רק הם יכולים לעקל חשבון בנק בגלל חוב של 70 שקלים על דוח שמעולם לא הגיע ליעדו, וכי לאזרח אין אף פעם עם מי לדבר.
"אני מתחרטת שלא תמיד הייתי שקופה עם הסביבה בגלל שפחדתי"
"כן, זה נראה טבעי לגמרי" הרשת מגיבה לגבות החדשות של ביבי
הבלוגרית שכתבה נגד סכנת הכימיקלים ניסתה להרעיל את בעלה עם טיפות עיניים
פעם חייתי חורף שלם עם חור בגג וגשם בסלון והמשכתי לשלם שכר דירה מלא כי לא היתה לי ברירה, פעם שילמתי חשבון מים כאילו אני קיבוץ, במשך כמה חודשים וזה לא עניין איש, ופעם עוקל חשבוני בגלל "אגרת שילוט בעסק", כשאין לי, ומעולם לא היה לי עסק. שיא השיאים היה בדירה מחולקת שלא כחוק ברחוב הקישון שבה שילמתי חשבונות חשמל של אלפי שקלים, כי העברתי את שמי עליהם כמו ילדה טובה – לא היתה לי דרך לדעת מראש שהמונה שלי ושל עוד שלוש דירות הוא אותו מונה. אלה חודשיים שבהם שילמתי 2000 שקלים לחודש לחברת החשמל, ועד היום לא קיבלתי שקל חזרה, לא משנה איזה הוכחות הבאתי וכמה מכתבים שלחתי לפניות הציבור. עד לתוכנית בוקר הגעתי כדי שיתייחסו אלי, וגם זה עזר רק חלקית. בסופו של דבר, רק אחרי שיצאתי מהדירה לפני תום החוזה וחיי היו עיקולים וגיהנום חצי שנה – חבת החשמל הואילו בטובם לקלוט את הטעות, הפרידו את השם שלי מהחוב וניתקו לו את החשמל בכל הבניין. את הכסף לא החזירו עד היום, כי למה שיהיה להם אכפת?
אז זה עוד סיפור כזה, תתכוננו להתעצבן. מאד.