במשמר העמק, שמארח את אנשי נחל עוז, מתנוססות עדיין תשע מודעות אבל. בשפיים הקימו מחדש את הפאב של כפר עזה, ועל שער האכסניה במצפה רמון תלו ניצולי ארז את השלט: "אין לי ארז אחרת". חברי הקיבוצים המפונים מנסים לתכנן את עתידם, כמעט בלי סיוע של המדינה: האם ישובו אל האדמה הספוגה בדם או שיתחילו מחדש במקום אחר? איך ישמרו את חיי הקהילה? ועד מתי יצליח הדנ"א הסוציאליסטי למלא את החסר? "אנחנו במקום רע מאוד עכשיו", אומרת יעל פלוס, "אבל יש לי תחושה שנצא מחוזקים"
להמשך קריאה