תא"ל דור שיבח את הכוח. "אני מתרשם מאוד מהיכולת של האנשים בקרון ההפעלה של הכטמ"מ להבין שמשהו אחר השתנה. זה לא אירוע מושלם, אבל היה שינוי מנטלי – הם פשוט הבינו שקורה פה משהו אחר, יחד עם ההלם מגודל האירוע. אתה לא מאמין שיפרצו מאות אנשים למדינה. לראות שלושה מחבלים מפיר? את זה אנחנו יודעים לדמיין, אבל לראות אותם באוטוסטרדה של שער פתוח עם טנדרים ואופנועים ורצים ברגל כאילו זה רחוב בן יהודה באמצע השבוע? את זה קשה לדמיין. המפעילים הצליחו להבין את זה. לכאורה אתה רואה נחיל, זה נראה פשוט, אבל המצב הפוך – זה הרבה יותר קשה. אתה שואל מי זה, עניין השליטה לא בתמונה כי אין תצפיות, הם עסוקים בהגנה, יש הרבה פגיעות בקרקע, כולם מכונסים ביחידות – ואתה לבד. אנשים קיבלו החלטות קשות, הם מנעו קטסטרופה גדולה הרבה יותר, אם עדיין אפשר לדמיין כזאת".
תא"ל דור מספר כי אחת התקיפות הראשונות באמצעות הכטמ"מים היתה בשדרות: "תקפנו בתוך מפקדת אוגדת עזה, בפסטיבל, בתוך כפר עזה, ועכשיו אני מחזיר אותך למצב המנטאלי של אדם שתוקף בעיר בישראל. הכטמ"מ הראשון מסיים חימושים תוך דקות. בשעות הארוכות, הראשונות, חלק משדרת הפיקוד בשטח נפגעה. אנשים לקחו יוזמה ואחריות, כיוונו את הכטמ"מים ומסוקי קרב".
בשלב זה הוא מספר כיצד בוצעו הפינויים: "אתה רואה טלפון נייד של מישהו שמכיר מישהו שמתקשר אליו: 'אחי שוחטים אותי'. אני רואה טלפון על השולחן, שואל מה הוא עושה פה והוא אומר לי 'ככה אני מנהל את הקרב'. הוא מדבר עם מ"פ שנלחם, והוא לא יודע במדויק איפה הוא כי הרבש"ץ נהרג. המפעיל בקרון מאתר אותו במערכות שלנו, מחפש את הבית שלידו הוא נמצא, מוודא סימנים איתו בטלפון ופשוט יורה עליו, כי שם המחבלים שצרים עליו.
"יש עוד דוגמאות – מסוק סער שבא להנחית את שלדג, מדברים עם הרבש"ץ הפצוע שמחזיק פצוע, הוא מדווח על המחבלים שמתקרבים אליו, רוצה להנחית את הכוח הזה ביישוב. אנחנו מנסים להבין איפה הוא בסוף הנחיתה, המסוק טס נמוך מעל הכביש. מפקד שלדג אומר לטייס שהוא מזהה שני טנדרים עם מחבלים, שינחת מהר כי הוא רוצה להרוג אותם. בשלב הזה הרבש"ץ מפסיק לענות. בסוף הם פיצלו כוחות, כוח אחד חיסל את הטנדרים והכוח האחר הגיע ליישוב. נכנסו לחסל מחבלים".