לקראת 17:30 התקבלה ההודעה לגבי פינוי מהמושב בזמן שמחבלים המשיכו להסתובב במושב. "החלטנו שאנחנו אורזים בחמש דקות כל מה שאפשר ואנחנו נוסעים, בזמן שאני אורזת אני מגלה שנטע, חבר שלי, נרצח. נטע שלי שאני כל כך אוהבת. היה בדירה שלו עם חברה שלו, זרקו על הדירה רימון והדירה עלתה באש. נטע יצא החוצה וירו עליו צרור. בחלומות הכי גרועים שלי לא דמיינתי את זה קורה. אני מנסה לעכל ומתקדמת לאוטו".
הסיוט לא נגמר כאן ובמרוץ לחנייה שמעה סלין צרור יריות במרחק מטרים בודדים ממנה. "אני אומרת להורים שלי בפאניקה מטורפת: 'בבקשה בבקשה בואו נחזור לבית היריות ממש כאן'. אבא שלי אמר לי לעלות לאוטו ולנסוע כמה שיותר מהר. הוא הבין שאנחנו נמות ככה או ככה והעדיף שלפחות ננסה לברוח. שתי דקות נסיעה האלו במושב הרגישו כמו נצח שהתפללתי על נפשי בידיעה שיש מחבלים שמסתובבים חופשי".
"אני לא מפסיקה לבכות, אפאטית לחלוטין, לא מוכנה נפשית לענות לכל ה-150 אנשים ששלחו לי הודעות, עדיין לא מבינה את סדר הגודל של מה שקורה. אני קמה בבוקר למחרת ומגלה שככל הנראה חבר נוסף שלי נרצח, חבר כמו אח, איש הסוד שלי , האדם הכי מיוחד שהכרתי. אני עד עכשיו מחכה שמישהו יגיד לי שזה חלום ושזה לא אמיתי".
"לא האמנתי שאחיה, חיכיתי שירצחו אותי ובנס אני ניצלתי. מה שחוויתי ביום שבת שינה לי את החיים ואני לא יודעת איך אתאושש ממה שעברתי. אני שבורה ומרוסקת ואני לא מצליחה להכיל את הכול", היא סיכמה.