"הסיפור שלנו הוא עוד דוגמה לכך שחשוב להקשיב לתחושות בטן ואינטואיציה", מספר טל אורן, "ימים לפני האירוע ברעים, ימית קצת לא הרגישה טוב ואמרתי לה שלא חייבים ללכת, אפשר לוותר, אנחנו לא מחויבים בכרטיס. לא ירגישו בחסרוננו אם לא נגיע. שתבינו, אין סיכוי שאני אגיד שלא הולכים אלא ההפך. אני כמו קונפטי, רוצה לבלוע הכול לא לפספס, אבל ימית אמרה: 'לא, אין סיכוי, יהיה בסדר, אני צריכה את האוויר לנשימה שלי'. אני, כמו בעל טוב, ממשיך בתוכניות כרגיל".
טל מספר כי ביום האירוע, אחרי עבודה וארוחת ערב עם הילדים, הם העמיסו ציוד. "הגענו לשטח יחסית ראשונים כהרגלנו, היו עיכובים בכניסות, כתוצאה מאישורים אחרונים של המשטרה. כידוע, אירוע סופרנובה מאושר, עם רישיון סופר קשוח ונוקשה, עם חפ"ק משטרה עם מצלמות במעגל סגור, קצינים, סמויים. בעודנו עומדים בחוץ התחיל לי לחץ בגוף, עצבים לא מוסברים, וימית לא הבינה וגם אני לא הבנתי, הרי באנו למסיבה לשמוח לרקוד כמו כל שבוע. נכנסים לאירוע, משלמים במזומן ויאללה, משנים אווירה".